קריירה היא מושג מודרני. למושג זה אין הגדרה מדויקת, ובאופן כללי הוא מתיחס להתפתחות תחום העבודה בחיים, אבל מבחינת התפיסה החברתית של המושג, מתכוונים לעיסוק במקצוע שיש בו מרכיב של אוטונומיה, ביטוי לכישורים הייחודים שלך ולאופן קבלת ההחלטות שלך, וגם היבט של התקדמות והישגים.
באופן מסורתי, נשים הוגבלו אל המרחב הפרטי בעוד הגברים ניהלו את המרחב הציבורי. גם היום נשים מתבלטות יותר בתחומים כמו טיפול, חינוך וניהול משאבי אנוש. המושג אשת קריירה מסמן נשים שפרצו באופן מובהק אל המרחב הציבורי הגברי.
אישה שמגדירה את עצמה כאשת קריירה מדגישה את הלא מובן מאליו. היא מסמנת את עצמה כמי שמציבה את עבודתה והצלחתה המקצועית במקום גבוה בסדר העדיפויות.
פרופסור דליה מור, ראש התוכנית לתואר שני לייעוץ ופיתוח ארגוני במכללה למנהל, ערכה מחקר שבדק כיצד מתמודדות נשים עובדות בישראל עם המתח שבין העבודה למשפחה. ונמצאו ארבעה סגנונות התמודדות אופייניים:
המסורתי - נשים ששמות דגש על תפקידן המשפחתי, עבודתן נמצאתן במקום משני בעבורן והן מצפות מבני זוגן לשאת בנטל העיקרי לפרנסת המשפחה.
המשלב - נשים שחלוקת התפקידים אצלן מייחסת אותה חשיבות לעבודה ולמשפחה.
הקרייריסטי - נשים ששמות דגש על תפקידן המקצועי, והמשפחה נמצאת אצלן במקום משני.
סגנון אישי - מאפיין נשים שלא שמות דגש לא על המשפחה ולא על עבודתן, אלא עסוקות בחיפוש אחר משמעות בחייהן.
ההצלחה הגדולה של התנועה הפמיניסטית היתה השגת מלוא הלגיטימציה לנשים לצאת לעבודה, הבעיה היא שהיא לא הצליחה לתת לגברים את מלוא הלגיטימציה לחזור הביתה. המאבק הפמיניסטי צריך להתמקד בשינוי התפיסה של איך מנהלים קריירה, כדי שזו תפיסה להיתפס כמנוגדת למחויבות המשפחתית. כדי להשיג את המטרה הזו צריך לבדוק איך עולם העבודה מקשה על שילוב בין עבודה למשפחה וליזום דרכם לשנות אותו. בנוסף, צריך לשנות את השיח הציבורי, שבו נשים עושות בחירה קרייריסטית במובהק וזוכות לגינוי, ונדרשות לשלם על הבחירה בקריירה מחיר, שגברים לא נדרשים לשלם.
