נשים יכולות לגדל ילדים, להזין אותם, לשחק איתם, ללמד אותם ולטפל בהם, וגם לטפח את הבית, ואת הגוף, ולעבוד על הזוגיות. ולצרוך תרבות וליצור, לבלות, לטייל, לשמור על קשרי חברות ומשפחה, ובה בעת לרכוש השכלה, להתקדם בתחום העבודה ולהתפרנס כהלכה.
למה לא?
הרי כולן עושות את זה. ואין סיבה לוותר, הכל שאלה של ניהול זמן, אם את לא מצליחה, אם את מרגישה שמשהו הולך לאיבוד בדרך, שאת כושלת באחד התחומים או בכולם, שבסוף היום את קורסת מרוב רצה קצרת רוח מדבר לדבר - סימן שאת לא מתרכזת מספיק.
הרעיון שנשין יכולות לעשות הכל נטמע בחברה שלנו בשלושים השנה האחרונות, האכזבה והתסכול מובטחים והגיעה העת לחשוב על כל הסיפור הזה - על איך אנחנו רוצות, יכולות, לחיות א חיינו מחדש.
מחקר מצא שהאושר של נשים אמריקאיות נפל מאז שנות השבעים,למרות השינויים המרשימים לטובה בכל מיני תחומים בחייהן. החוקרים גילו שאין הבדל מובהק בעניין זה בין אמהות שעובדות לאמהות שאינן עובדות, בין אמהות במשפחות חד הוריות לבין אמהות נשואות. כל הנשים באמריקה סובלות מירידה בשביעות הרצון בשלושים השנים האחרונות.
אחת הסיבות שצויינו במחקר היא שינוי בציפיות - בשונה מהעבר, נשים בודקות כיום את מצבן יחסית לגברים, הן שואפות להשיג הכל, ולא פלא שהן מתאכזבות. המחקר בדק באמצעות שאלון הבודק כמה חשוב לנו להצליח בעבודה, ליהנות מנישואים טובים, להרוויח הרבה כסף, ליהנות מזמן חופשי רב לבילוי ולתחביבים, להחזיק בעבודה יציבה, לתרום לחברה, להיות מנהיגה בקהילה, לחנך את הילדים שלי ברמה טובה, לחיות קרוב להורים ולקרובי משפחה, להתרחק מהמדינה שאתה חי בה, למגר אי שוויון חברתי וכלכלי, לגלות דרכים חדשות לחוות את החיים, למצוא מטרה וטעם לחיים.
השאלון מעורר השראה לערוך סדר עדיפויות. וכאן מציעה ברמן-שפירא, המטפלת בבעיית השילוב בין אמהות ועבודה, לדמיין כאילו נותרה לנו רק שנה אחת לחיים. לשיטתה, יש לבחור מה באמת חשוב לנו מכל האפשרויות הגלומות בעתיד הקרוב והמוגבל, יש להעדיף, לוותר ולבחור.
אז נשים באמת הבחירה היא שלכן...
